רש"י
הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי. כְּבָחוּר שֶׁאֲרוּסָתוֹ חֲבִיבָה וַעֲרֵבָה עָלָיו וְעֵינֶיהָ נָאוֹת. וְאוֹמֵר לָהּ, "הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי כִּי בִרְאוֹתִי אוֹתָךְ לִבִּי מִשְׁתַּחֵץ וּמִתְגָּאֶה עָלַי, וְרוּחִי גַסָּה בִי, וְאֵינִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק":
תורה תמימה
הסבי עיניך וגו'. א"ר סימון, משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין לחוץ, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, לכשעבר המלך, אמר העבירוה, שאיני יכול לסבול ור"ל העבירוה מלפני כי לא אוכל לראות בצערה, אע"פ שחטאה ועליה לסבול עד שתמלא צבאה.
, כך בשעה שב"ד גוזרים תעניות ויחידים מתענים, אומר הקב"ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי זיחידים שבכאן פירושו תלמידי חכמים, והוי הפי' הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי, כלומר לפשוט ידי ולברוא את העולם, שבשבילם נברא העולם, כמבואר ביומא ל"ח ב' ובכ"מ, והלשון לפשוע יד יונח על בריאת העולם, כמ"ש בפדר"א פרק י"ח פשט יד ימינו ונטה שמים ופשט יד שמאלו ויסד ארץ.
, ובשעה שגוזרין ותינוקות מתענים אומר הקב"ה, איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד חלא נתבאר למה תלי זה בתנוקות והלא כל ישראל אמרו זה, ואולי מכוין להאגדה דסוטה י"א ב' דנשי ישראל במצרים היו יולדות בשדה והיה הקב"ה יורד בכבודו ומשפר את הולד [בגמרא הגירסא והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקר וכו', ובש"ר פ' א' הגירסא שולח מלאך, אבל בש"ר פכ"ג הגירסא הקב"ה יורד בכבודו, והיא יותר מכוונת לסוף הענין שאמרו זה אלי], וכשנגלה הקב"ה על הים הכירוהו התנוקות תחלה שנאמר זה אלי, דלשון "זה" מורה על הידוע שכבר ראוהו, יעו"ש, ולפי"ז יתבאר האגדה שבכאן, דבאמת היו התנוקות המכירים תחלה במלכותו, ורק תפס הלשון ה' ימלוך ע"ד באור צחות הענין.
, ובשעה שגורין וזקנים מתענין אומר הקב"ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע טדבענין מתן תורה כתיב (פ' יתרו) ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ומשמע דכל העם נגררו אחר הזקנים, וכ"א מפורש בש"ר ריש פרשה ט"ז, אלו לא קבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישראל לא היו מקבלים וכו', יעו"ש, ומה שהביא כאן הפסוק נעשה ונשמע אע"פ דהוא כתיב בס"פ משפטים ולא במת"ת, סמיך על האגדה שהובא בפירש"י שם דבאמת נאמר במת"ת ורק נכתב שלא במקומו, וכ"מ במ"ר לעיל פרשה ד' פסוק ז' בדרשה כולך יפה רעיתי, תנא רשב"י, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, וע' מש"כ שם ושם פסוק א' אות ו' ראיה לזה.
.
(שם)
(שם)
צרור המור
הסבי עיניך מנגדי. כתרגומו אסחרי רבניך חכימי כנישתא חזור חזור לקבלי כלו' העמד צדיקים לנגדי ואז אקרב איתך: